המקצוע שלי חוגג היום יום הולדת 100 בזמן מלחמת העולם הראשונה, התכנסו יחד כמה אנשי מקצוע. הם ניסו למצוא דרך לשפר את איכות החיים של הפצועים הרבים שמילאו את בתי החולים. אחד מהם העלה את הרעיון הכל כך פשוט. וכל כך חכם.. למצוא להם עיסוק משמעותי. הוא חשב שעיסוק כזה, ימלא את היום של הפצועים בתוכן, ויעזור להשכיח מהם את הכאב והצער שנלווה לפציעה. הניסוי היה מוצלח מאוד. עוד באותה שנה נפתחה תוכנית הלימודים הראשונה שהכשירה מרפאות בעיסוק. כמה שנים אחר כך, נפתחה התוכנית הראשונה בישראל - בירושלים. עם השנים, המקצוע התרחב למגוון אוכלוסיות - החל מפגים ועד קשישים בבתי אבות. היופי במקצוע שלי, שהוא מוכוון תפקוד. כשמגיע אלי ילד לטיפול, אני אוספת עליו מידע. מההורים, מהגננת וממפגש אבחוני איתו. המידע הזה מסייע
הוא קצת אימפולסיבי. ולא ממש עדין. ילד כזה שמשמיד (בטעות!!) חפצים. לא עובר שבוע בלי שצריך למלא לו את הקלמר מחדש. כי העיפרון נשבר, והמחק התפורר, והסרגל התעקם... ולמרות שהוא באמת רוצה... הוא לא יודע איך להיות עדין. וזה ממש לא עוזר לו שאומרים לו "בעדינות" או "תיזהר". ובטח לא עוזר לו שכועסים עליו ששוב השמיד את הציוד שלו. כי הוא לא ממש יודע איך זה קרה. השבוע הוא הגיע קצת עצוב. וסיפר שהחבר שיושב לידו בכיתה, לא הסכים להשאיל לו עיפרון. וגם אמר לו שזה בגלל שהוא תמיד הורס הכל. הידיים שלי חזקות מדי. הוא אמר. אני לא מתכוון לשבור. זה נשבר לי.. ואני לא יודע מה לעשות אחרת. לחזק את כפות הידיים, אני יודעת. זה די פשוט ויש המון פעילויות שאפשר לעשות בשביל זה. אבל לגרום להן להיות עדינות יותר? זה כבר קצת יותר
הגשם הראשון שירד השבוע, גרם לי לחשוב על ימי החורף שצפויים לנו. קר, גשום ומחשיך מוקדם.. אז איך מעבירים את הזמן עם הילדים, כשאי אפשר לבלות את שעות אחר הצהרים בחוץ? אם תציצו רגע לחדר הילדים, לחדר המשחקים ואולי גם לסלון, תגלו שיש לכם בבית המון משחקי קופסה. בחלק מהם אולי לא שיחקתם אף פעם. משחקי הקופסה האלו יכולים להעסיק את הילדים שעות. הם גם יכולים לעזור להם לפתח מגוון רחב של מיומנויות: לימודיות - כמו מיון, ספירה, זיהוי ספרות, סריקה והתאמה. מוטוריות - כמו תפעול חלקים עדינים במשחק, זריקת קוביה, הזזת חיילים על הלוח, התארגנות עם הקלפים. שפתיות - למשל לפנות לשחקן השני ולשאול אותו אם יש לו קלף מסוים, לשיים את הקלפים שהרמנו במשחק הזיכרון. רגשיות וחברתיות - התמודדות עם האתגר, עם הפסד (וגם עם ניצחון),
הכבאי והבנאי גרים אחד ליד השני. הצוללן לא גר ליד הבנאי. לבנאי יש תוכי. אז איפה הצב והחתול גרים?? אם הילדים שלכם אוהבים חידות... המשחק "שכנים" יכול להעסיק אותם לא מעט זמן.. בכל קלף יש חידה אחרת. כדי לפתור אותה, צריך לזכור כמה חוקים בסיסיים (למשל שבכל בית גר רק איש אחד, או שבעלי החיים תמיד יגורו בקומת הקרקע..) ולהיעזר ברמזים הויזואליים. המשחק מפתח מיומנויות חשובות - כמו מעקב אחר הוראות, הסקת מסקנות, זיכרון חזותי (כי למי יש כוח להסתכל כל רגע במקרא ולבדוק מה אומר כל סימן? 😉) ויכולת בקרה עצמית. בת החמש שלי פתרה את שתי החידות הראשונות, עם מעט תיווך. את השאר.. פתרה לבד, תוך צווחות שמחה, בכל פעם שהפכה את הכרטיס וגילתה שפתרה נכון. בן השמונה שלי לא עזב את המשחק, עד שפתר את כל החידות (ויש יותר מ-8
