יום הבוחר

מחר נקום (שוב) ליום של בחירות. פעם זה היה אירוע שקורה אחת לארבע שנים. ועכשיו זה קורה ארבע פעמים בשנתיים... בדקתי (פעמיים!) שתעודת הזהות שלי נמצאת בתוך הארנק. וידאתי (ליתר בטחון) באיזו קלפי אני מצביעה הפעם. ושאלתי את עצמי עד כמה אני בטוחה בבחירה שלי. כי אולי אני רק קול אחד.. אבל יש לו משמעות. גם הילדים שלנו, מגיל ממש צעיר, עומדים כל הזמן בפני בחירות. כבר בשלב הינקות, לתינוק יש את יכולת הבחירה מתי להפסיק לאכול, על ידי הזזת הראש מהפטמה או הבקבוק. יש את הבחירה לעקוב אחרי אובייקטים, לנסות לתפוס צעצוע אחד ולא אחר.. בהמשך - הילד מתחיל להביע עניין ודעה לגבי הבגדים שהוא לובש (ופה נולדים פאשניסטות קטנות, או אסונות אופנה משעשעים). עצם הבחירה האישית, מבדלת אותם מאיתנו - ההורים או המטפלים ונותנת להם תחושת כוח ועצמאות. היא מלמדת אותם כישורים חברתיים חשובים. כמו התמודדות עם קונפליקט - למשל: אתה יכול לאכול רק ממתק אחד ביום. אתה רוצה במבה או שוקולד? לקיחת אחריות על הבחירה שלך - כבר אכלת את הבמבה שבחרת. אז לא תוכל לקבל *גם* שוקולד היום. וגם ראיית האחר כדומה לך, או שונה ממך - יש דעות שונות ובחירות שונות. ועדיין אפשר להסתדר. גם אם אני טיפוס של במבה ואתה טיפוס של שוקולד.. ככל שהילד גדל ומתפתח, יכולת הבחירה שלו משתכללת. הוא מגלה את הכוחות שלו, מבין טוב יותר את הרצונות שלו וגם את המגבלות. לפעמים זה שלב מאתגר.. הרצונות של הילד לא תמיד מתואמים עם אלו שלנו וזה עלול לעורר תסכולים בשני הצדדים. ההחלטות שלנו כוללות גם שיקולים בטיחותיים, שהילד לא יכול להבין בשלב הזה.. כאן התפקיד שלנו, כמבוגרים, חשוב במיוחד. אנחנו צריכים לאפשר לילד לחקור ולהתנסות, כך שיפתח סקרנות, עניין בלמידה, עצמאות ותחושת מסוגלות. ועדיין.. להציב את הגבולות ההכרחיים. איך אפשר לעזור לילד לצלוח את השלב המאתגר הזה? קודם כל - לפחות בבחירות שאנחנו מציבים בפני הילד, נבחר באפשרויות תואמות גיל והבנה. אם ברור לנו שהילד לא יהיה מסוגל להתמודד עם ההשלכות של הבחירה שלו - לא נעמיד אותה בפניו מלכתחילה. גם לא נעלה אפשרויות בחירה שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתן. אם אין לנו חשק לצאת החוצה היום.. לא ניתן לילד לבחור בין גן שעשועים למשחק בבית. אלא נחשוב על שתי חלופות בתוך הבית. על ידי זה שנציע רק אפשרויות ריאליות, זה יבטיח שהילד ירגיש שכיבדנו את הבחירה שלו. לא משנה במה הוא יבחר. ובטח שלא נאפשר לילד לבחור במקרה שבו ההחלטה הסופית לא יכולה להיות שלו. למשל - באיזה גן להיות. האם לעלות לכיתה א' או להשאר בגן. האם לעבור דירה וכו'.. אפשר לשתף את הילד במחשבות שלנו ולשאול על המחשבות שלו. אבל חשוב להסביר לו שזכות ההחלטה, במקרה הזה - אצל המבוגרים שאחראים עליו. עם ילדים גדולים יותר, כבר אפשר לעבוד בצורה מושכלת יותר על תהליך הבחירה. לחשוב ביחד על החלופות ולהשתדל (מאוד 😃) לא להשליך עליו את הבחירה שאנחנו היינו בוחרים. אפשר גם לתרגל בעזרת הבחירה, חשיבה על האחר. הזמנת חבר הביתה? אתה לא יכול להחליט לבד במה תשחקו או מה תאכלו לארוחת הערב. זה זמן נהדר לדבר על האפשרויות, לחשוב ביחד ואפילו לתרגל מו''מ בקטנה.. בחירה לא חייבת להיות בין אפשרויות מוגדרות. ככל הילד גדל, אפשר לצפות ולבקש ממנו לחשוב לבד על חלופות. במקום לשאול אם הוא רוצה לצאת לגן שעשועים או לשחק בבית, אפשר לשאול אותו מה הוא רוצה לעשות היום. אז צאו לבחור מחר. ותסבירו לילדים כמה זה חשוב. ואגב... בחיים היומיומיים, שלא כמו בבחירות לכנסת - מותר לילד גם לא לבחור. מותר לו לרצות את הכל. או לא לרצות כלום. ואפילו מותר לו לבחור באפשרות אחרת לגמרי ממה שהציעו לו. וזה חלק מהגדילה שלו ומפיתוח העצמי 😃