ממש לא מזמן, קניתי את המשחק החמוד הזה - פרצופים מצחיקים. חשבתי שיהיה נחמד לגוון ולשחק רביעיות בדרך קצת שונה מהרגיל. אבל אז גיליתי שיש עוד מלא דברים שאפשר לעשות איתו.. עם ילדים בכל מיני גילאים. אז שיחקתי רביעיות עם שתי בנות 4+. הן ביקשו את הקלפים אחת מהשנייה, בלי מילים. רק עם פרצופים. היה מצחיק 😃 עם בן 5, לא כ"כ מווסת... חיקינו את הפרצופים, בהגזמה, מול מראה. התנועות המוגזמות, נותנות תחושה מווסתת לגוף. עם בת כמעט 6, איתה אני עובדת על התארגנות ומיומנויות גרפומוטוריות. ציירנו פרצופים על הלוח המחיק. אח"כ שרטטנו, גזרנו וציירנו על הקלפים את הדמויות שהמצאנו. היא יצאה מהחדר עם משחק משלה. ושתינו היינו מרוצות - היא כי יצאה עם שלל... ואני, כי הצלחתי לעבוד איתה על כמה מטרות שונות.. אפילו בטיפול כתיבה, ע

ציפורת מרחוב סומסום, כבר לא לבד. השכנה החדשה שלה היא ג'וליה. ילדה מתוקה עם אוטיזם. כבר עשרות שנים שהתכנית רחוב סומסום משודרת. יש לה גרסאות ביותר מ20 מדינות. ובכל הגרסאות השונות, יש מטרה עיקרית אחת... להיות תכנית לימודית ולהעביר מסרים חינוכיים וחברתיים. בשנים האחרונות, ההפקה מקדמת יוזמה שהמסר שלה הוא שכל הילדים מדהימים. במסגרת היוזמה הזו, הוסיפו לתכנית את ג'וליה. בהתחלה, ג'וליה הופיעה רק באתר האינטרנט של הסדרה. ולאחר שצברה פופולריות... עברה גם למסך הגדול. בגרסה האינטרנטית, אלמו מסביר לילדים איך אפשר לתקשר עם ג'וליה. התקשורת איתה ייחודית - לפעמים היא לא עונה וצריך להתאמץ כדי למשוך את תשומת הלב שלה. לפעמים לוקח לה זמן להגיב. יש פעמים שצריך לחזור על השאלה, או לפשט אותה. אלמו מסביר שג'

מקלדת או עט...? רשימה לסופר? בטלפון מכתב למורה? באימייל הזמנה ליום ההולדת? בווטסאפ היום יום שלנו, כמבוגרים, כמעט ולא כולל כתיבה ידנית. כי זה הרבה יותר קל, מהיר ונגיש, להקליד ישר לטלפון. אז למה בעצם, אנחנו מתעקשים שהילדים שלנו ימשיכו לכתוב בכתב יד, ולא מציידים אותם בלפטופ כבר מכיתה א'? הרי את המיומנויות הנדרשות להפעלת מחשב... בטוח יש להם. אז יש סיבות. והן אפילו טובות. מחקר שנערך בארה"ב, מצא שסטודנטים שכתבו את ההערות לשיעור, על נייר, למדו טוב יותר מאלו שהקלידו לעצמם את ההערות. הם גם זכרו את החומר טוב יותר, בבדיקה מאוחרת. מסקנת המחקר היתה שהכתיבה וההקלדה דורשות תהליכי עיבוד קוגניטיביים שונים. הכתיבה, באופן טבעי, איטית מההקלדה ודורשת מהסטודנט לתמצת את החומר הנלמד, בזמן אמת. מחקר בלג

כמה פעמים יצאתם עם הילד שלכם לגן שעשועים, הורדתם ממנו את העיניים לרגע והוא נעלם בין המתקנים? נכנסתם למסעדה וחיפשתם את החברים שהגיעו לפניכם? קרה לכם שקראתם ספר, רציתם לחזור לאיזה קטע ולא זכרתם איפה הוא בדיוק? עמדתם מול המסוע בשדה התעופה וחיכיתם, בחוסר סבלנות, למזוודה שלכם? בכל אחד מהמקרים האלו, השתמשתם באחד הכישורים החשובים שיש לנו: סריקה חזותית, שהיא היכולת שלנו לאתר, במהירות ויעילות, מידע רלוונטי. היכולת הזו מתפתחת באופן טבעי וחשובה מאוד לתפקוד היומיומי וללמידה. כדי להבין עד כמה היא חשובה.. תנסו להיזכר בימי הלימודים שלכם. בהם הייתם צריכים למצוא, בלחץ של זמן במבחן, את התשובה לשאלה בקטע הקריאה.... ועכשיו תדמיינו שאתם צריכים לקרוא את כל הקטע שוב ושוב כדי למצוא את התשובה. קשה, נכון? כשמגיע אל

למה כדאי לנו להחזיק בבית לוח מחיק קטן, או גדול..? למה זה עוזר לילד לרצות להתנסות בציור? איך זה קשור לחיזוק חגורת הכתפיים? ואיך זה יכול לגרום לילד להיות (קצת) יותר מאורגן? הרבה ילדים נמנעים מציור, כי הם חוששים שהציור לא ייצא בדיוק כמו שהם רוצים ומעדיפים לוותר מראש. הלוח המחיק מאפשר לטעות להיות הפיכה. נגיעה קלה עם היד או עם טישו, והטעות נעלמת. אפשר לצייר ישר בצבעים. לא צריך להתחיל עם עיפרון, כמו על הדף. כי רק אותו אפשר למחוק... בזכות זה, הרבה מהילדים הנמנעים, מגלים את חדוות הציור שלהם, ברגע שהם מתנסים בציור על הלוח המחיק. מבחינה מוטורית - אפשר לנצל את הלוח בכמה דרכים שיעזרו בחיזוק חגורת הכתפיים של הילד. הוא יכול להיות תלוי על הקיר, מעט מעל גובה הכתפיים של הילד. בגובה כזה שייאלץ אותו להרים ק