כבר בתחילת הדרך שלי כמרפאה בעיסוק, למדתי שילדים פנויים יותר להתנסויות ולמידה, אם מאפשרים להם לזוז. יש הרבה ילדים שמגיעים אלי לטיפול על רקע קושי במוטוריקה עדינה, או כתיבה. ואם מישהו יסתכל עלינו מהצד, הוא בטח לא יבין למה אנחנו בונים מסלולים, או מה לעזאזל הקשר למשחק כדורגל. אז לא. אני לא מבזבזת זמן טיפול. לגמרי ההפך. אני עוזרת לילד להפוך את הזמן שבו אנחנו יושבים ליד השולחן, לזמן יעיל ואיכותי. והשבוע, כשנתקלתי במאמר שמספר על מחקר שנעשה בנושא. לא התפלאתי בכלל. במחקר הזה מצאו שילדי

הבת הגדולה שלי (9) קיבלה את המשחק זוללים ליום ההולדת. אבל דווקא הקטנה (4.5) קורעת את כל מי שמשחק נגדה 😂 במשחק הזה, צריך להיות זריזים וחדים.. צריך לשמור על עירנות וריכוז. לזכור בכל פעם איזה קלף נמצא מתחת לקלף הגלוי בערימה. ולזהות אם נוצרה תבנית, או סדרה, לפני שהמתחרה יזהה אותה. התבניות יכולות להיות: סנדוויץ' (קלף x, קלף y, קלף x) או קומותיים (שני קלפים זהים). חוץ מזה, הראשון שמזהה ומכריז על גנב (מישהו שבא לנשנש מהאוכל...), זוכה בכל הערימה. ואם טועים...? וצועקים סנדויץ', קומת

הרבה ילדים בכיתות ב' וג' מגיעים, לבקשת המורה, לטיפול כתיבה. בטיפול הזה, אנחנו עובדים על כתיבה ברורה. על יעילות (אם הילד כותב את כל האותיות בכיוון הלא נכון... העתקה מהלוח לוקחת הרבה יותר זמן). על התארגנות בתוך הדף והשורה. וכמובן גם על יציבה טובה וחיזוק. אבל יש בעיה.... הטיפול הזה יכול להיות מאוווווד משעמם. ואין דרך נעימה להגיד את זה 😉 - הילדים לא באים בשמחה גדולה ומלאי מוטיבציה לתרגל משהו שמתסכל אותם. אז מה אני עושה? אני מכניסה את הכתיבה בדלת האחורית. הילד יודע, כמובן, מה מטר

רגע לפני שאנחנו מסתגרים בבתים, כדי לא להיחנק מעשן המדורות.... אפשר גם אחרת 🙂! את מדורת הפלסטלינה הזו, הכנתי בשנה שעברה, עם ילדה מתוקה, חובבת מרשמלו. עבדנו על תכנון ועל מיומנויות מוטוריות עדינות - חיזוק האצבעות והפרדת תנועה. אבל בינינו... מה זה משנה על מה עבדנו? העיקר שהיה שם מרשמלו 😉 ל''ג בעומר שמח!

לאחרונה, יצא לי להגיע עם הילדים שלי, פעמיים לקיר טיפוס. הסתכלתי עליהם מהצד, בזמן שקיבלו את ההסברים וכשעשו את הניסיונות הראשונים לטפס. בהתחלה, הם נראו לי קצת מסורבלים. הרגליים שלהם נתקלו אחת בשניה. הם החליקו מהאבנים. והיו מאוד זהירים ואיטיים. ואז, אחרי כמה ניסיונות, פתאום... הטיפוס היה מהיר יותר. גבוה יותר. הרגליים כבר לא הסתבכו. ונראה כמעט כאילו הם נולדו עם החבל ביד. מה היה שם? כדי לטפס על הקיר, הם נדרשו למיומנויות שונות. פיזיות, קוגניטיביות ואפילו רגשיות. בהתחלה, היה