היכון, הכן, זוז

פעם בכמה זמן, מתפרסמת ידיעה על זה שהילדים של היום לא עושים מספיק ספורט. ובאופן כללי... לא זזים מספיק. ובאמת - הילדים שלנו נולדו לתוך עידן דיגיטלי. הם שולטים לפרטי פרטים, בהפעלת הטלויזיה, המחשב, הטאבלט, הסמארטפון וכל מכשיר חכם אחר שקיים. הם מפתחים יכולות מדהימות בזכות זה. הם קולטים מילים בשפות זרות ומצליחים לנווט בתפריטים מורכבים עוד לפני שלמדו לקרוא. אבל... העיסוק בטכנולוגיה, שתופס זמן נכבד משעות הפנאי שלהם, בא על חשבון דברים אחרים. כמו למשל פעילות מוטורית.

כשאני הייתי ילדה, היינו מעבירים שעות על גבי שעות בחוץ. היו לנו אינסוף משחקים בהם היינו מעסיקים את עצמנו: קלאס, מחניים, ארצות, מחבואים, הנחש בא, דג מלוח, תופסת על כל סוגיה והמלך אמר. היינו בתנועה מתמדת ובאינטראקציה חברתית ישירה, גם מחוץ לשעות הלימודים. דרך המשחק התנועתי, למדנו על הגוף ועל היכולות שלנו, למדנו על העולם, ושיפרנו את היכולת לתקשר עם ילדים אחרים ועם מבוגרים.

אז איך מחזירים לילדים את התנועה, הכל כך חשובה?

קודם כל, צאו החוצה. תנו לילדים לרוץ. סתם ככה בלי מטרה. קחו אותם לגן שעשועים ותנו להם להשתולל. הם כבר יידעו לבד מה לעשות במתקנים השונים. אם תקחו אותם עם חברים, יהיה להם כיף יותר והם לא יאבדו עניין כל כך מהר.

שימו בבגאז' כדור. שיהיה שם, מוכן לשליפה בהזדמנות מתאימה.

כשאתם לא ממהרים, ומזג האויר נעים, תמיד תעדיפו ללכת ברגל. אפשר לשחק בדרך בכל מיני משחקים תנועתיים כיפים. לדלג מעל המרצפות הלבנות, ללכת עקב בצד אגודל על שפת המדרכה, להתקדם בקפיצות או לרוץ מהר ולעצור לפי קריאה שלנו. אפשר גם לנצל את הזמן בחוץ ללמידה של מושגי מרחב, צבע וכמות, דרך תנועה.

חשוב מאוד לזכור שפעילות גופנית היא חלק חיוני בהכנה של הילד לכתה א'. זה לא בזבוז זמן להיות בחוץ. ילד עם קושי ביציבה, או עם חולשה בחגורת הכתפיים, לא יוכל לשבת לאורך זמן ליד השולחן. הכתב שלו לא יהיה ברור והוא יתעייף מהכתיבה. מכאן הדרך לקשיים לימודיים, התנגדות ותסכול... תהיה מאוד קצרה.