קיר טיפוס

לאחרונה, יצא לי להגיע עם הילדים שלי, פעמיים לקיר טיפוס. הסתכלתי עליהם מהצד, בזמן שקיבלו את ההסברים וכשעשו את הניסיונות הראשונים לטפס. בהתחלה, הם נראו לי קצת מסורבלים. הרגליים שלהם נתקלו אחת בשניה. הם החליקו מהאבנים. והיו מאוד זהירים ואיטיים. ואז, אחרי כמה ניסיונות, פתאום... הטיפוס היה מהיר יותר. גבוה יותר. הרגליים כבר לא הסתבכו. ונראה כמעט כאילו הם נולדו עם החבל ביד. מה היה שם? כדי לטפס על הקיר, הם נדרשו למיומנויות שונות. פיזיות, קוגניטיביות ואפילו רגשיות. בהתחלה, היה ניתוח (לא בהכרח מודע..) של מה נדרש מהם כדי לטפס. אח"כ, ניסוי וטעיה ולבסוף למידה. בדרך... הם השתמשו ביכולות כמו קואורדינציה, איזון, ויסות כוח, תכנון תנועה וגמישות. הם נדרשו לתכנן את המסלול הנכון על הקיר (בכל קיר מחדש...), לפעול בתיאום עין יד ועין רגל, ולדעת לתקן בזמן אמת את הטעויות שלהם. חוץ מכל זה.. הם גם היו צריכים להתגבר על הפחד הטבעי, שכרוך בטיפוס כל כך גבוה. בסוף אותו אחר צהרים. כשסוף סוף הצלחתי לגרד אותם מהקירות.. הם יצאו מהמקום ולא הפסיקו לדבר על כמה גבוה הם טיפסו. איזה כיף היה ואם ראיתי וצילמתי... (כי אם לא מצלמים, זה כאילו לא היה 😉). אז אנחנו עוד נחזור לשם. וכדאי גם לכם ללכת. גם (ואולי דווקא) אם הילד שלכם חששן, או קצת מסורבל. טיפוס נעים!