יום משפחה שמח

כשילד נכנס אלי לחדר, יש לנו 45 דקות שהן רק שלנו. אין את סביבת החברים הרועשת. אין את הגננת או המורה שדורשת ממנו. אין אחים להתחרות איתם. זה זמן שממוקד בו. בסוג של תנאי מעבדה... ובזכות זה, הוא פנוי יותר ללמוד, להתנסות ואפילו להכשל או לטעות. אבל זה לא קסם. 45 דקות הן זמן מצוין לטעת בו קצת עניין, מוטיבציה ובטחון. אבל העבודה האמיתית מתחילה כשהוא יוצא מהחדר שלי. יד ביד עם אמא או אבא. וזה הזמן שבו הם מתפעלים ממנו. ממה שעשה. ומעצימים אותו. ומציעים לו להראות את העבודה בגן. או אפילו ללמד את החברים או את האחים שלו. ובבית הם יספרו להורה השני (בהתלהבות) על מה שהוא למד היום. ויבקשו ממנו להדגים. והם יתנו לו מקום. ויאפשרו לו להתנסות. ויראו לו שגם הם לא תמיד מצליחים. אבל זה בסדר.. כי אמא ואבא. וגם כל שאר המשפחה - הם חלק חשוב ומשמעותי בטיפול. בלעדיכם זה לא יצליח. יום משפחה שמח!