קושי בויסות חושי


ילדים המתקשים לווסת את סוג ועוצמת התגובה לגריה תחושתית, הם ילדים עם הפרעה בויסות החושי.

מערכת העצבים שלנו קולטת ומעבדת מידע מחמשת החושים המוכרים לנו - ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש ומשני חושים נוספים - החוש התנועתי (וסטיבולרי - נותן לנו מידע לגבי התנועה שלנו והמיקום במרחב) וחוש המגע העמוק (פרופריוצפטיבי - נותן לנו מידע לגבי מיקום הגוף במרחב, מנח השרירים והמפרקים). ככל שמערכת העצבים מקבלת את המידע ומעבדת אותו בצורה יותר נכונה ומדויקת, ככה נתפקד בצורה טובה יותר ביום יום.

בתוך מערכת העצבים המרכזית, מתרחש תהליך מורכב של מיון וסינון הגירויים שנקלטים. במצב תקין לחלוטין, המערכת קולטת בעוצמה מתאימה, לא חלשה ולא חזקה מדי, רק את הגירויים הרלוונטים בכל רגע נתון ומתעלמת מאלו שעלולים לפגוע בתפקוד. ככה למשל, אנחנו יכולים לדבר בטלפון ולהתרכז בשיחה, כאשר אנחנו הולכים ברחוב ולא להיות מוסחים מהרעש הסביבתי.

קושי בויסות חושי (SMD - Sensory Modulation Dysfunction) קיים, עפ"י מחקרים עדכניים, אצל כ-5-15% מהילדים בגילאי גן וביה"ס. ילדים אלו יתקשו לווסת את סוג ועוצמת התגובה לגירויים שנקלטים ע"י החושים. אצל חלקם, הקושי יבוא לידי ביטוי בכל מערכות החוש, ואצל חלק מהילדים, במערכת חוש אחת בלבד. כל ילד יראה תמונה תחושתית שונה ויצריך טיפול שמותאם לו. אין נוסחה אחת לפיה מטפלים בכל אחד מסוגי ההפרעות התחושתיות. כאשר עולה חשש כי לילד יש קושי בויסות החושי, מומלץ להגיע לאבחון אצל מרפאה בעיסוק. המרפאה בעיסוק תערוך ראיון מקיף עם הילד והוריו, תשלח שאלונים למילוי ההורים ולמילוי במסגרת החינוכית ותצפה בילד מבצע משימות שונות. לאחר שתאבחן את סוג הקושי, המרפאה בעיסוק תתאים לילד תוכנית טיפולית שתעזור לו להתמודד עם הקושי ולתפקד בצורה הטובה ביותר במטלות היום יום שלו. במידה ויתברר כי מקור הקושי הוא רגשי, או שיעלה חשש כי המקור הוא על רקע נוירולוגי, הילד יופנה לבירור מקיף אצל פסיכולוג או רופא נוירולוג.

את הקשיים נהוג לחלק ל-3 תתי סוגים שונים: תגובתיות יתר, תת תגובתיות וחיפוש חושי. הם יכולים להגיע בנפרד, או בצורה מעורבת במערכות החוש השונות.

תגובתיות יתר: ילדים שמשתייכים לקבוצה הזו, חווים את הגרייה החושית בעוצמה ובתדירות גבוהה יותר מילדים מווסתים. הם עלולים לחוש פחד או כאב מגירויים שנראים לנו סתמיים. כתוצאה מכך, הם יגיבו לגרייה חושית בעוצמה ויתקשו להירגע. מאחר ואנחנו מוקפים בגירויים תחושתיים מכל הכיוונים וכל הזמן, הילדים האלו עלולים להיראות מפוחדים, עצבניים, להגיב בתוקפנות, להתפרץ או להימנע מהתנסויות תחושתיות וחברתיות. (* אלו הילדים שלא יכולים לסבול תוויות, תפרים של גרביים או שצורחים כשמסרקים אותם...)

תת תגובתיות: ילדים שמשתייכים לקבוצה הזו, חווים את הגרייה החושית בעוצמה ובתדירות נמוכה יותר מילדים מווסתים. לעיתים ייראה כאילו לא קלטו בכלל את הגירוי החושי. הם זקוקים לגירויים חזקים וממושכים, על מנת להפיק תגובה. ילדים כאלו עלולים ליפול ולהיפגע מבלי להתלונן על כאב. הם לא תמיד מבחינים בשינויי טמפרטורה ונראים עייפים, פסיביים וחולמניים.

חיפוש חושי: ילדים שמשתייכים לקבוצה הזו, מחפשים גרייה חושית באופן פעיל ואינטנסיבי. לעיתים קרובות הם יעשו זאת בצורה שלא תראה תואמת חברתית. הם יתנהגו באימפולסיביות וייראו היפראקטיביים. הם עלולים לחבק ולגעת באנשים אחרים מבלי לוודא שזה נעים להם, לקפץ, להסתובב ולהתנגש בכוונה בחפצים ואנשים.

איך מטפלים? מטרת העל של הטיול בריפוי בעיסוק, היא להביא את הילד לתפקוד הטוב ביותר האפשרי, בכל תחומי היום יום: תפקודי עצמאות (לבוש, אכילה..), למידה, משחק וחברתי. הילד ילמד בטיפול, כיצד להשתמש בפעילויות סנסומוטוריות נעימות לו, שיספקו לו גרייה חושית מותאמת כדי לווסת את עצמו ולהביא את הגוף לרמת העוררות הנדרשת לצורך תפקוד תקין במטלות היומיומיות. כאשר מדובר בילד צעיר, ההדרכה תינתן להוריו והם ילמדו להעביר לו פעילויות מווסתות. גרייה חושית שניתנת באופן יזום ומבוקר, מאפשרת למערכת העצבים להתמודד איתה טוב יותר ולעבד אותה בצורה יעילה.

בנוסף לטיפול הישיר בילד, ישנה הדרכה לגורמים המטפלים - להורים ולמסגרת החינוכית. לעיתים ניתן לשפר בצורה משמעותית את תפקוד הילד, ע"י מספר התאמות פשוטות בסביבתו.

חשוב לזכור שהקושי שהילד חווה עלול לפגוע בבטחון העצמי שלו ולפגוע בו מבחינה חברתית. לכן, במקרים רבים, כדאי לשלב את הטיפול בריפוי בעיסוק, עם טיפול רגשי. מצורף קישור לסרטון מצוין, שממחיש בצורה יוצאת מן הכלל את התחושה של תגובתיות יתר (ובמקרה הספציפי בסרטון - הצפה חושית)


#ריפויבעיסוק #ויסותחושי